פסק-דין בתיק תע"א 7720-07 - פסקדין

רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, בשבתות ובחגים וכן לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

2.    הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שרותי שמירה ונקיון ללקוחות שונים.

3.    התובע הועסק בנתבעת החל מיום 5.2.04 ועד ליום 28.2.07 כעובד נקיון. במסגרת עבודתו הוצב התובע לעבודה בקניון איילון ברמת-גן כחלק מצוות של כ- 5 עובדים (להלן: "הקניון").

4.    במהלך תקופת עבודתו של התובע נערכו בנתבעת כרטיסי נוכחות בהם פורטו שעות עבודתו. כרטיסי נוכחות אלה הוגשו - לאחר שמולאו על-ידי התובע - למנהל העבודה בנתבעת ונחתמו על ידו (ראה - סעיף 12 לתצהיר מנהל העבודה בנתבעת, מר אלי סעדיה; כן ראה - סעיף 5 לתצהיר התובע ונספח א' הימנו; כן ראה - סעיף 11 לתצהיר מנהל העבודה בנתבעת, מר רונן עומסי).

5.    אין חולק כי במהלך תקופת העבודה של התובע לא הופרשו בגינו הפרשות לקרן פנסיה, כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לעצם קיומו של מקור חוקי לחיוב הנתבעת בהפרשה כאמור.

6.    עיקר המחלוקת שבין הצדדים מתיחס לתביעה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בשבתות ובחגים והוא נוגע להיקף עבודתו של התובע ולשאלה - האם הרישום בתלושי השכר ובדו"חות הנוכחות שלו אכן משקף את שעות העבודה שעבד התובע בפועל:

בעוד שהתובע טוען כי הרישום בדו"חות הנוכחות בגינו קיבל תשלום כנקוב בתלושי השכר, נעשה על-פי התעריף השעתי הרגיל וללא התמורה המוגדלת המתחייבת בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי שהנתבעת טוענת כי הרישום בדו"חות הנוכחות כולל בחובו אף את זמן ההפסקה (שארכה 3 שעות, בין השעות 7:00 עד 10:00 בבוקר), אותה הקדיש לשינה וכי התשלום הנקוב בתלושי השכר בגין שעות השינה כאמור שולם לתובע לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב.

הכרעה

נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי במחלוקת זו עדיפה בעינינו גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעת, וזאת מהטעמים כדלקמן:

7.    כאמור לעיל, בכרטיסי הנוכחות כפי שנחתמו על-ידי מנהלי העבודה בנתבעת צוין כי "שעות העבודה" של התובע השתרעו על פני 11 שעות ביום ולעיתים אף מעבר לכך (ראה - נספח א' לתצהיר התובע).

הנתבעת לא חלקה כאמור על כך שתלושי השכר שהיא הפיקה תואמים את דו"חות הנוכחות וכן על העובדה כי התובע קיבל תמורה גם על שעות בהן, לשיטתה, לא עבד כלל אלא ישן.

בנסיבות אלה, הנטל לשכנע כי הרישומים שאישרה הנתבעת; קרי - דו"חות הנוכחות המתיחסים לשעות עבודה ותלושי השכר שהפיקה, לא שיקפו נאמנה את מציאות עבודתו של התובע כהווייתה, מוטל על הנתבעת אשר לא עמדה בנטל זה.

טענתה של הנתבעת, לפיה היא שילמה לתובע "כמחווה של רצון טוב" שכר הקרוב לשכר המינימום בגין שעות רבות בהן לא עבד - אינה סבירה בעינינו. לו אכן היתה הנתבעת מגלה נדיבות כה רבה כפי טענתה, הרי שסביר להניח שהיתה בוחרת בדרכים עקלקלות פחות, כגון העלאת התעריף השעתי ששולם לתובע, שנגזר משכר המינימום.

8.    זאת ואף זאת, הנתבעת לא חלקה על העובדה כי התובע היה חלק מצוות של כ-5 עובדים שעסק בביצוע עבודות נקיון בקניון, כאשר לשיטתה כאמור עבודות הנקיון אותן הוא נדרש לבצע ארכו לכל היותר 4 שעות (ברוטו). מכאן טענתה כי יתר שעות השהיה של התובע בקניון הוקדשו לשינה (ראה - סעיף 7 לתצהיר בעלי הנתבעת, מר רם כספי ; כן ראה - עמ' 4 לפרוטוקול עדותו של מר כספי, ש' 22-23).

גם טענה זו אינה נראית סבירה בעינינו. שכן, לו היו פני הדברים כך, אזי שלא היה צורך בהעסקתם של 5 עובדי נקיון בקניון והנתבעת היתה מסתפקת במספר פחות יותר של עובדים לביצוע העבודה בגינה נאותה לשלם לשיטתה לכל עובד ועובד עבור 11 שעות עבודה.

ערים אנו לטענתה של הנתבעת, לפיה הטעם להעסקתם של כ-5 עובדים היה נעוץ בדרישתו של המזמין, אלא שהנתבעת לא תמכה טענה סתמית וכבושה זו (שהועלתה במסגרת החקירה הנגדית) של העד מטעמה, מר כספי, בראיות משכנעות, לרבות הסכם ההתקשרות שבינה לבין המזמין. הסכם ממנו ניתן היה אף ללמוד על היקף המטלות שנדרשו עובדי הנקיון בנתבעת לבצע ויתכן שאף על היקף שעות עבודתו של התובע כפי שהיו בפועל (ראה - פרוטוקול עמ' 6 ש' 17-18).

9.    זאת ועוד אחרת, העדויות שבאו לתמוך את גרסת הנתבעת באשר להיקף העבודה של התובע היו סתמיות, בלתי מהימנות ונעדרות עקביות, כמפורט להלן:

מעדותו של מר כספי בבית-הדין עולה כי התובע היה למעשה היחיד מבין צוות עובדי הנקיון בקניון אשר ישן במהלך חלק מהמשמרת. לדבריו, כל העובדים בצוות סיימו לעבוד בשעה 7:00, כאשר התובע לבדו ביקש לנצל חלק משעות המשמרת (כ-3 שעות) עד לשעה 7:00 לצורך שינה  (ראה - פרוטוקול עמ' 5 ש' 2-6, עמ' 6 ש' 24-26).